אריק אבן - מדריך טיולים מאורגנים בארץ ובחול
 
 חפש
'מעמק לגבעה' - סיפור הרועים בגליל
 
לכל אורך ראשית המדינה הייתה פופולריות רבה לשירי הרועים שכונו "שירי הו-הו".
אחד הטרנדים החברתיים של שנות ה-70-80 – ערבי שירה בציבור, וקבוצות של ריקודי העם שזכו לפופולריות עצומה.
התפתחו פסטיבלים של ריקודי עם ("כנס מחולות") תחילה בקיבוץ דליה (5 כנסים שהראשון בהם ב-1944 והאחרון ב-1968) ויותר מאוחר בכרמיאל.

איך מתפתחת בחברה הישראלית חיבה כה גדולה למוצרי התרבות (שירים וריקודי עם) הקשורים ברועים ובמרעה?  
איך הופכת חבורה קטנה ואוונגרדית, רועי הצאן, למובילת תרבות?


הציונות מראשיתה, מחפשת מיתוסים ואתוסים ליצירת סמלים לאומיים, שיסייעו בגיבוש האומה החדשה/הישנה בארץ האבות, ואחד המקורות האולטימטיביים לכך – המקרא.
החלוצים, המגיעים מאירופה המכירים את דמות היהודי הגלותי (על לבושו האופייני והתנהגותו הכנועה), מבקשים לאמץ דמות שונה, ואין כמו התנ"ך לתת השראה למחוזות ילדות לאומית, לנופי הארץ, לשפה המתחדשת, לאורח החיים היצרני-האידיאלי – לסמל לעם בריא.

הרועה היה סמל למנהיגות המתואר בהרחבה בתנ"ך, ומנהיגים רבים התהדרו בכך – 'אבות האומה' וחלק ממנהיגיו הבכירים היו רועים: אברהם, יצחק, יעקב, רחל אימנו, משה, דוד המלך, הנביא שמואל (כונה הרועה), הנביא עמוס, והאל נמשל לרועה ועם ישראל לעדר: "...מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ" (ירמיהו, ל"א, 9).

הבדואי רועה הצאן, הגאה, החופשי והאמיץ היא הדמות המזכירה להם דמויות מקראיות, ואותו הם חפצים לחקות.

הציונות בראשיתה מפתחת ענפי תרבות בשלל נושאים, שמטרתם שלילת הגולה ושאיפה להתערות מחודשת בארץ-ישראל ובנופיה, ורועי הצאן ו'נוף ארץ הרועים' משתלבים בה מצוין. הרועֶה וצאנו נעשים לחלק בלתי נפרד מהסממנים המייצגים את נוף המולדת, עם כלי הנגינה האולטימטיבי – החליל.
יצירות אומנותיות – שירים, ספרים, ציורים, מחזות ('יעקב ורחל' האוהל, כאשר שחקני התיאטרון נוסעים למאהל בדואי ללמוד את הדמויות אותם עמדו לגלם), מקראות חינוכיות, עיתוני ילדים וכולם מלווים באיורים המתארים את הרועה העברי, ואת השה או הכבשה לצדו.
עלי מוהר בשירו "שעור מולדת" מסיים במילים את תחושותיו כילד תל-אביבי: "...ארץ של רועים כך זה הצטייר בילדותנו שהייתה יפה".
 
כל ילד מכיר את הסיפור המקראי על המפגש בין רבקה ואליעזר ליד באר המים, דרך שיר הילדים "אליעזר ורבקה" שחובר ב- 1928 המתחיל במילים "נערה טובה יפת עיניים", שהושר ונחגג, בעבר, בכול בית-ספר.
 

הרועים הראשונים, שהיו ענף המסגרת ארגון 'השומר', הקימו 'קבוצות רועים' שונות שנתקלו בקשיים שונים ומשונים לאורך ראשיתה של המאה ה-20, ונכשלו.
אורח החיים המיוחד חיי הנדודים, שהייה ארוכה מחוץ לבית, ויכולת מוגבלת בקיום חיי משפחה וחברה נאותים, היוו חלק הגורמים לכישלונות הרצופים.
בהמשך, עם הקמת ההתיישבות העובדת, החל להתבסס, בעיקר ביישובי העמקים, ענף מרעה הצאן, כענף כלכלי לגיטימי. בתל-יוסף, משמר העמק, מרחביה, בית אלפא ועוד, מפתחים את ענף החלב עם ענף הצאן.
לאחר קום המדינה, בשל נימוקים כלכליים בעיקר, ענף הצאן הולך ודועך.
 
סיור 'סיפור הרועים בגליל' עובר בכמה תחנות בגליל התחתון (תל-עדשים, עמק חרוד, גביות שיח' אבריק, רמת-יוחנן) ומספר את סיפורים המיוחד: את היציאה לאוהלי הבדואים "להשתלמויות", את החברות האמיצה ביניהם, את מאבקם במחסור וברעב ובמגמות מתנגדות, את ההתאהבויות והאכזבות שהיו מנת חלקם.
 
גיבורי סיפור הרועים הם ממנהיגי הראשונים: גרשון פליישר, אריה אברמסון ואלכסנדר זייד (שהיה יותר שומר מרועה, אך תמך בהם), את הבוהמיינים שסייעו להביא את סיפור הרועים לתודה הציבורית: אלכסנדר פן, נחום נרדי, ברכה צפירה ובתווך את "חברה טראסק", חבורה תל-אביבית עליזה וקולנית.
ומעל כולם מתתיהו שלם ולאה ברגשטיין, שהיו רועי צאן בעצמם, ויחד יצרו את הווי הרועים בהתיישבות העובדת, כאשר מתתיהו שלם מחבר (מילים ולחן) לרבים משיר הרועים שכולנו מכירים, ולאה ברגשטיין יוצרת את ריקודי העם, שפרצו מתחומי הקיבוצים בשנות ה-40, לתודעה הלאומית דרך פסטיבלי המחולות בדליה ואחר בכרמיאל. 

 
בדרך עם אריק אבן - רחוב אנגל 45/17 כפר סבא, מיקוד 4465135. טל' נייד: 050-4731515, פקס: 077-4448255arik@baderech.com


 חזור למעלה  -  הוספה למועדפים  -  עיצוב אתרים עיצוב אתרים BHS קידום אתרים
לייבסיטי - בניית אתרים